לפני תובענה בה עותרים המבקשים למתן פסק דין הצהרתי לפיו ההחלטות שהתקבלו באסיפה הכללית של המשיבה 1 מיום 10.10.2005, בנוגע לתיקון תקנון המשיבה ואישור הצעת הרכש של חברת MISHOR HOLDING L.L.C (להלן:
"חברת מישור הולדינג" או
"קבוצת מישור הולדינג"), הינן בטלות וחסרות כל תוקף. כן מתבקש בית המשפט להורות, כי הצעת הרכש של חברת מישור הולדינג, היא בלתי חוקית, מקפחת, מנוגדת לתקנת הציבור ונוגדת את הלכות הדין והצדק הנהוגות בדיני החברות; כי דירקטוריון המשיבה 1, בראשות המשיב 2, לא היה מוסמך כלל לנהל משא ומתן עם חברת מישור הולדינג, וכי גם לא היה מוסמך לחתום על הסכם עימה.
התובענה כוללת עתירות נוספות הנוגעות למידע שניתן לבעלי המניות טרם האסיפה הכללית, ליפויי הכוח עליהם הוחתמו בעלי המניות לצורך ההצבעה באסיפה הכללית, לשווי המניות ולמעמד רכישת מניות גמלאי אגד, כפי שיפורט להלן.
הצדדים לתובענה
המבקשים בתובענה זו הינם חלקם חברים וחלקם גמלאים ב 'אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל' (להלן:
"אגד"), והינם גם בעלי מניות במשיבה 1.
המשיבה 1 היא חברת נצב"א חברה להתנחלות בע"מ (להלן:
"המשיבה 1"). המשיבה 1 נוסדה במקור כחברת הנכסים של אגד. אגד הינה אגודה שיתופית, העוסקת במתן שירותי תחבורה ציבוריים במדינת ישראל. במסגרת פעילותה זו נרכשו על ידה במהלך השנים נכסים שונים, לרבות תחנות מרכזיות, מוסכים, מבנה משרדים וכד'. בשנת 1948 נוסדה המשיבה 1, ובמהלך שנות החמישים והשישים הועברו לבעלותה נכסי הנדל"ן, אשר הוחזקו עד אז על-ידי אגד (ועל-ידי קואופרטיבים נוספים שהתמזגו לתוכה. בעלי המניות מניות במשיבה 1 הינם בהתאם לפירוט הבא: 50.06% בידי חברי אגד, גמלאיה או יורשיהם, 33.74% בידי המשיבה 3, 16.2% בידי המשיבה 4 ומניה מיוחדת בידי אגד.
המשיב 2 מר מאיר תורג'מן, הינו יו"ר הדירקטוריון של המשיבה 1 (להלן:
"המשיב 2").
המשיבה 3 היא חברת משגב חברה להשקעות בע"מ (להלן:
"המשיבה 3").
המשיבה 4 היא חברת משגבית החזקות (1995) בע"מ (להלן:
"המשיבה 4").
המשיבות 3 ו-4 הן חברות בנות של המשיבה 1, כאשר המשיבה 1 מחזיקה בכ- 95% ממניותיה של המשיבה 3, וב - 100% של המשיבה 4.
המשיב 5 הינו יועצה המשפטי של המשיבה 1 ושל חברות הבנות שלה מאז שנת 1991(להלן: "המשיב 5"). המשיב 5 אף אמור להיות הנאמן לביצוע העסקה מול חברת מישור הולדינג, אם כי פורמאלית עד כה טרם נחתם עימו הסכם נאמנות.
הרקע לבקשה
1. לאור חשיבותו של הרקע העובדתי להכרעה בבקשה נשוא דיוננו זה, אפרט להלן את המסכת העובדתית העולה מחומר הראיות בהרחבה:
א. לקראת סוף שנות השמונים, נקלעו המשיבה 1 וחברות הבת שלה לקשיים כלכליים. לאחר תהליך הבראה, נוסדה חברת נצב"א (נכסי צאן ברזל אגד - י.ש.) החזקות 1995 בע"מ (להלן: "נצב"א החזקות"). בשנת 1996 הועברו מרבית נכסיה של המשיבה 1 ופעילותה העסקית לידיה של נצב"א החזקות, וזאת בתמורה להקצאת מניות של חברת נצב"א החזקות. לימים הוקצו חלק ממניותיה של נצב"א החזקות למשקיעים שונים. מניותיה של נצב"א החזקות מוחזקות כיום על-פי הפירוט הבא: כ-63.65% מניות בידי המשיבה 1, כ-10% בידי קבוצת אשטרום, כ-10% בידי קבוצת גרנית הכרמל, כ-12.3% בידי חברת גמול, ויתר המניות מוחזקות בידי הציבור (לאחר הנפקתה של נצב"א החזקות בבורסה לניירות ערך בשנת 1997).
ב. במהלך השנים חויב כל אדם אשר ביקש להצטרף לאגד כחבר מן המניין לרכוש מניות מן המשיבה 1 במסגרת הליך קבלתו לאגודה. לחברי אגד אין כל שיקול דעת בעניין זה, וכל החברים באגד הינם בהכרח בעלי מניות במשיבה 1.
בתקנה 37 לתקנון המשיבה 1 נקבע, כי לא ניתן להעביר את מניות המשיבה 1 למי שאינו חבר או גמלאי של אגד, למעט לחברות בנות מסוימות שפורטו בתקנות. יחד עם זאת, נקבע כי לא ניתן להעביר מניות, כל עוד המחזיק הינו חבר פעיל באגד (ראו נספח א' לתשובת המשיב 5). הנוהג שנוצר היה שהמשיבה 3 היא שרכשה, בפועל, את מניות חברי וגמלאי אגד שחפצו להעביר מניותיהם, וערך המניות נקבע לפי המנגנון הקבוע בתקנון (ערכן הפנימי הנקי, כפי שייקבע מעת לעת על-ידי רואה החשבון של החברה).
ג. המקור הכספי ששימש את המשיבה 3 לרכישה ("פדיון") של המניות במשיבה 1 מידי חברי אגד הפורשים, היה בעיקרו מתוך התמורה שהייתה מתקבלת בידיה מן המניות שהיא מכרה לחברים חדשים, שהצטרפו לאגד.
במהלך השנים, נוצר פער שלילי בין מספר החברים המעוניינים לפדות את המניות לבין מספר החברים הנקלטים המחויבים לרכוש מניות במשיבה 1. כתוצאה מהפער, נוצר תור של בעלי מניות הממתינים לאישור מועצת המנהלים ולרכישת מניותיהם על-ידי המשיבה 3, באופן שהחברים נאלצו להמתין אף מספר שנים.
ד. ביום 1.11.2000 החליט דירקטוריון המשיבה 1 להפסיק לאלתר את רכישת מניותיה מבעלי המניות באמצעות המשיבה 3, בשל העדר מקורות מימון. בנוסף, הוחלט למנות צוות חיצוני שיגיש לדירקטוריון חוות-דעת מקצועית על הדרך הנכונה להשיא את התמורה שיקבלו בעלי המניות בעבור מניותיהם במשיבה 1 (להלן:
"צוות אלוני").
בחודש פברואר בשנת 2001 הגיש צוות אלוני לדירקטוריון המשיבה 1 את המלצותיו. המלצת צוות אלוני, לאחר בחינת מכלול האפשרויות העומדות בפני המשיבה 1, הייתה מימוש נכסי המשיבה 1, לרבות מימוש השקעתה בחברת נצב"א החזקות, והעברת כספי התמורה (לאחר סילוק החובות השונים) לכל בעלי המניות של המשיבה 1, תוך פירוקה מרצון של המשיבה 1. אפשרות זו הייתה האפשרות המועדפת על צוות אלוני מבין האפשרויות שנבחנו, "
שכן היא ניתנת לביצוע מהיר יותר מהחלופות האחרות ותהליך המימוש פשוט יותר." (ראה נספח ב' לתשובת המשיב 5 בעמ' 21).